פסק-דין בתיק ת"א 22611-08-09

1.       רקע

התובע ירון רוזנפלד, שהציג עצמו כיזם פרטי ומומחה למיסוי מקרקעין, עסק בהקטנת חיובים למינהל מקרקעי ישראל וחיובי ארנונה של הקניון שבנתה הנתבעת ברחוב מעלה כמון 9 בכרמיאל, הידוע כ"מי סנטר". הנתבעים, ציון (להלן: ציון) ובנו אמיליו (להלן: אמיליו) מימון, בעלי המניות בנתבעת, חיפשו קונה החל מסוף שנת 2006. התובע טוען שהתקשר עימם בהסכם לרכישת כל המניות של הנתבעת תמורת 7.5 מיליון דולר ארה"ב ועוד השקעה של 1,463,926 דולר. התובע טוען שההסכם הופר, ועל כן תבע פיצוי בסך 2,600,000 ש"ח, שלאחר הגשת תצהירי עדות ראשית הופחת ל- 1,300,000 ש"ח.

כבר עתה יצויין לאור העובדה שהתביעה נסובה על רכישת מניות, כי הנתבעת אינה בעלת מניותיה, ואינה צד להסכם בין בעלי מניותיה לצד שלישי למכירת מניותיה. זאת, למרות טענת התובע שהנתבעת, באמצעות האורגנים שלה, קבלה על עצמה לעשות כל הדרוש למימוש העיסקה, כמו למשל אישור העברת המניות. על פי הדין, הדבר היחיד שעל הנתבעת לבצע במקרה של הסכם לרכישת מניותיה, הוא שכאשר יוצג לה שטר העברת מניות, תתקן את המרשם ותודיע על כך לרשם החברות. כפי שלשכת רישום המקרקעין אינה צד להסכם מכר מקרקעין, למרות שתפקידה לרשום את העיסקה בספריה, כך גם הנתבעת אינה צד להסכם למכירת מניותיה. על כן, ככל שטענת התובע היא להסכם על מכירת המניות, הנתבעת אינה צד להסכם, לא נשאה ונתנה עליו, לא הפרה אותו ולא חייבת לתובע פיצוי כלשהוא. אם אכן, כטענת התובע, ההסכם היה הסכם לרכישת המניות על ידו, צירופה של הנתבעת לתביעה תמוה. טענה זו נטענה כבר בכתב ההגנה של הנתבעת, אך התובע המשיך בתביעה כנגד הנתבעת.

כמו כן, יש לקבל את טענת הנתבעים, כי בניגוד לטענת התובע שהנתבעים התחייבו כלפיו ביחד ולחוד, הרי שכל אחד מהנתבעים מחזיק בשיעור מניות משלו, והם אינם שותפים במניות. לכן, ככל שהתחייבו כלפי התובע, לא התחייבו ביחד ולחוד, אלא הנתבע ציון התחייב, כנטען, בגין 90% מהמניות, והנתבע אמיליו התחייב בגין 10% מהמניות. טענה זו גם היא נטענה בכתב ההגנה, אך לא זכתה לתשובת התובע.

אקדים אחרית לראשית, ואומר כבר עתה, שהתובע לא הוכיח נזק כלשהוא ואין בידי בית המשפט כלים לקבוע נזק על בסיס אומדנא. לפיכך, גם אם היו מתקבלות כל טענות התובע באשר לעילה לחיוב הנתבעים, דין התביעה היה להידחות עקב אי הוכחת הנזק. 

2.       אמינות עדות התובע

התובע הוא העד העיקרי מטעמו, מלבד עדות שולית של פקיד הבנק. זו עדות על עיסקה שנטען שנערכה בעל פה, אל מול טענות הנתבעים המכחישים אותה. מכאן החשיבות הרבה שיש לאמינות עדותו של התובע. לאחר ששמעתי את עדותו, ועיינתי בה שוב ושוב, כנגד הראיות האחרות, הגעתי למסקנה שעדותו של התובע אינה אמינה, ולא ניתן לסמוך עליה כדי לבסס מסקנות עובדתיות, אלא במקומות שבהן היא מאושרת על ידי גירסת העדים האחרים או המסמכים. דומה שלמסקנה זו הגיעו גם ב"כ התובע, ולכן הרבו להסתמך דווקא על דברי העדים מטעם הנתבעים. יצויין כבר עתה, כי הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובע, וכאשר עדותו אינה אמינה, והנתבעים אינם מאשרים את עובדות התביעה, גם אם היה נקבע שהם לא ראויים לאמון, לא היה הדבר מספיק להוכחות תביעתו של התובע.

מסקנתי בדבר חוסר האמינות של התובע מבוססת בין היתר, מלבד התרשמותי הכללית ממחוותיו הגופניות ומדרך מתן התשובות על יד התובע, גם על אלה:

א.       מומחיות התובע - התובע העיד על עצמו כמומחה למיסוי מקרקעין וכיזם. בחקירתו הנגדית אישר שכל הייעוץ שהעניק לנתבעים הוא בתחום של מיסוי עירוני ודמי היתר, בתרצו את דבריו בכך שזו נגזרת של מיסוי מקרקעין (עמ' 14 שורה 3), אך למרות מומחיותו במיסוי מקרקעין, הוא לא מתמצא במס שבח (עמ' 14 שורה 10). התובע העיד על עצמו ככלכלן מוסמך במימון, בעל נסיון של למעלה מ- 20 שנה בתחום המיסוי המוניציפאלי, שהיה שותף עם משרד רואי חשבון ידוע, וכיהן כראש מחלקת המיסוי העירוני של הפירמה. כמו כן, הצהיר התובע בסעיף 42.1 לתצהירו שהוא מעסיק בקבלנות משנה משרדי שמאים, יועצים ועורכי דין. אם אכן כך הוא, עלי לציין את התרשמותי, שהתובע אינו מבין בעסקים יותר מאדם שלא למד מעולם על חברות ולא עסק בדרכים להערכתם, בהערכות שווי נכסים, ובתחומים הרלוונטיים לעיסקה שביקש לבצע. התובע אישר שאינו בעלים של חברה, ואין לו נסיון ברכישת חברות (עמ' 19 שורה 2) ושזו העיסקה הראשונה לרכישת חברה שהיה מעורב בה (עמ' 18 שורה 32).

התובע הציג עצמו גם כיזם, אבל כאשר נשאל לפרויקטים שיזם, לאחר שטען שהיזמות שלו היא "יזמות כללית", ומדובר ביזום פעולות ושיתופי פעולה בתחום המוניציפאלי, לא הצביע על אף פרוייקט או שיתוף פעולה שיזם, למרות שנשאל על כך בדיוק (עמ' 18). נראה שבהציגו עצמו כמומחה למיסוי מקרקעין וכיזם, ביקש התובע להציג עצמו בצורה העולה על המציאות.        

ב.       הקלטה - התובע העיד שהוא נוהג להקליט שיחות לעיתים מזומנות, עם "נותני שירותים, עם הבנק הרבה פעמים, ועם מנהלי ארנונה ולעיתים גם עם לקוחות" (עמ' 14 שורה 26). תמוה מאד, שלמרות שהנתבעים הם לקוחות וגם מוכרים בעיסקה מהותית, והתובע נוהג להקליט, ויש בידו מכשיר הקלטה בגודל של 3X3 ס"מ (עמ' 15 שורה 15), דווקא שיחה חשובה מאד על קניית נכס בכ- 9 מיליון דולר, הוא לא הקליט. בנוסף על כך, עולה מההקלטות שהגיש, שמדובר בהקלטות קטועות, שאינן ההקלטות המקוריות. התובע עצמו אישר שהיתה שיחה אחת נוספת לפחות, מיום 24.4.07, שלא תומללה (עמ' 40). בין היתר לאור תשובתו לשאלה בדבר מיקום מקור ההקלטות, שלוותה בתנועות עצבניות של מסעד הכסא בעוד העד עומד (עמ' 16 שורה 8), אני מאמין שהעד הקליט שיחות נוספות שלא הציג. איני מאמין שהתובע לא הקליט את השיחה מיום 8.1.07, כפי שהוא נוהג לעשות, אלא שלא חשף את ההקלטה. בנסיבות אלה, אפשר שחל הכלל בע"א 465/88 בנק למימון ולסחר נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651 (1991)  , לפיו מי שלא הגיש ראיה שבידו מוחזק כמי שידע שהראיה תסתור את גירסתו.

ג.       התמליל - תחילה הגיש התובע מה שהוא קרא "תמליל" של השיחות שהקליט. לא היה זה תמליל אלא פרפראזה שערך התובע על השיחות, בליווי פרשנויות שלו. לפיכך, נפסל התמליל להגשה. לאחר שנעשה פיענוח השיחות על ידי חברת איגמי, ולאחר שהתובע הגיש תצהיר מיום 24.7.11 בו הצהיר שזהו תמליל מדויק יותר של ההקלטה ומשקף את האמור בה, הסכימו הצדדים שהתמליל שנערך על ידי חברת איגמי, משקף את מה שנקלט בהקלטה שהוגשה. הוסכם שההקלטה והתמליל קבילים. ואולם, התובע העיד בעדותו שהתמליל אינו משקף את האמור בהקלטה:

ש.   עורכי הדין שלך וגם אנחנו הסכמנו שהתמליל של איגמי משקף נכונה את מה שיש בקבצים. אתה מבין את הנקודה הזו?

ת.   כן. אבל לדעתי זה לא נכון..... ההקלטה המקורית לא ה פוענחה במלואה... (עמ' 17 שורות 22-25).

העד עומת עם קטיעות בתמליל המצביעות על כך שמדובר בחלק מהשיחה, וענה שבהקלטה השיחה כנראה לא מסתיימת במילים אלה (עמ' 17- 18). לאחר מכן העיד שעורכי הדין שלו, שהסכימו שהתמליל משקף את האמור בהקלטה, לא פעלו נכון. כאמור, זאת אמר בניגוד לאמור בתצהירו מיום 24.7.11. דבר לא מנע מהתובע להגיש תמליל נכון יותר של ההקלטות, אם התמליל אינו משקף את ההקלטה. העובדה שלא עשה זאת, ובמקום זה בחר להכחיש את נכונות התמליל שעורכי דינו הסכימו שהוא משקף את ההקלטה, מצביעה על יחסו המניפולטיבי של התובע לאמת. אציין, כי שמעתי את ההקלטה, והתמליל משקף להערכתי את האמור בה.

ד.       השותף - התביעה הוגשה על ידי התובע בלבד, שטען כי הוא שהתקשר עם הנתבעים בהסכם. ואולם, מסתבר שלתובע היה שותף, מחצה על מחצה, עו"ד גיל אייזנברג. כאן אציין, שלאחר הגשת ראיות הנתבעים, הגיש התובע בקשה להגיש תצהיר של עו"ד אייזנברג או לזמנו כעד. דחיתי את הבקשה מהטעמים שפורטו, אבל נותרה התמיהה, מדוע עו"ד אייזנברג לא היה אחד התובעים? מדוע לא הגיש תצהיר כחלק מראיות התובע? מדוע התובע טוען שהוא הזכאי לכספים בלי להזכיר את עו"ד אייזנברג? וכל זה, כאשר התובע אישר בעדותו בעמ' 19-21, שעו"ד אייזנברג היה שותף בליווי הפרוייקט, היה שותפו העיסקי, היה אמור להחזיק במניות בחברה שלטענת התובע היה אמור להקים לצורכי הפרוייקט, היה שותף להרשאתו של עו"ד אדירי לכתוב את המכתב נספח ה' לתצהיר התובע, הכין טבלת אקסל לתרחישים של מימון לצורך מגעים עם הבנק. אציין, שכל אלה התבררו אחרי שהתובע השיב שאינו מבין מה המשמעות של שותפות (עמ' 9 שורה 12). איני מאמין שהתובע לא יודע מה משמעות המושג שותפות. העלמתו של עו"ד אייזנברג אומרת דרשני, ומעיבה על מהימנותו של התובע בהצגת גירסתו. 

ה.       מימון העיסקה - התובע הביא לעדות את מר דרור הורן. הוא לא הביא לעדות את מר המאירי, מנהל מרכז העסקים הבכיר ממר הורן, אשר היה נוכח בפגישה היחידה על המימון, למרות שזה זומן לבקשת התובע, ולא הביא לעדות את הוריו והורי אשתו שיעידו על מה שהעיד לראשונה בחקירתו הנגדית, כי הם היו אמורים להעמיד לרשותו את סכום "המימון העצמי" בסך 1.5 מיליון דולר "ואף יותר מזה". זאת ועוד, הגירסה הראשונה של התובע היתה שהבנק היה מוכן להעמיד לו מימון בשיעור של 100% מהעיסקה (סעיף 22 לתצהיר ועמ' 21 שורה 12). הגירסה השתנתה ולאחר מכן טען התובע שחלק מהמימון היה אמור להיות מועמד על ידי קרובי המשפחה, ובסופו של דבר, הודה התובע שלא היה כל כל סיכום עם הבנק בנוגע למימון העיסקה (עמ' 21 שורה 23), דבר שאושר על ידי עדות פקיד הבנק (עמ' 10 שורה 7). כעולה מעדות פקיד הבנק, כל מה שהיה הוא פגישה אחת, פנייה ראשונית לבנק בבקשה לבדוק מימון לעיסקה, שבה נדרש התובע להמציא מסמכים - תוכנית עסקית, שומות, דוחות כספיים של החברה, אשר לפיהם ימשיך הטיפול. לאחר הפגישה המציא את התוכנית העסקית ושומות שנערכו לצורך דמי היתר והיטלי השבחה, שהיו בידיו כנראה מטיפולו בענין זה. כפי שהעיד מר הורן, לאחר אותה פגישה ראשונית לא היתה כל טיפול נוסף, והטיפול לא המשיך אלא הסתיים בכך (עמ' 9 ועמ' 10 שורה 4). לא היתה כל הסכמה על מימון. זו דוגמא נוספת לכך שהתובע מנפח את מה שאירע באמת - פניה ראשונה לבדיקה - ומתייחס אליו כהסכמה למימון. האם כך גם נהג ביחס להסכמה הראשונית שהיתה בינו לבין הנתבע אמיליו?

ו.       התובע טען להפסד מינימלי של 2,236,074 דולר, אך כבר בכתב התביעה העמיד את תביעתו על סך 2,600,000 ש"ח, ולפני מועד ההוכחות העמידה על סך 1,300,000 ש"ח, ללא כל הסבר לירידה בסכומים. גם בתביעה קודמת שהגיש נגד הנתבעת, לתשלום שכר טירחתו, הוגשה התביעה על סך 156,641 ש"ח, ולאחר הגשת בקשת רשות להתגונן הופחתה ל- 108,152 ש"ח. בסופו של דבר, לאחר שמיעת הראיות, קבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לתשלום 15,000 ש"ח. התנודות האלה אינן מובנות, במיוחד כאשר אין מדובר בנזקי גוף הניתנים לשומה.

ז.       קבלת מסמכים - התובע העיד בסעיף 21 לתצהירו שקיבל מהנתבעים תוכנית עסקית ראשונה, ולאחר מכן תוכנית עסקית נוספת, ועוד פרטים ונתונים רבים נוספים, לרבות דוחות רווח והפסד. ואולם, כעולה מכלל העדויות, היתה רק תוכנית עסקית אחת, והיא הועברה לתובע. לא נמסרו לו כל מסמכים נוספים, והתובע אף אישר זאת בעמ' 26 שורה 26, ובכך סתר את האמור בתצהירו.